מאמרים

מה עושים כש"מתברברים"? פרדוקס הברבריות מלחמתה של מדינת ישראל ברוצחים הנתעבים של החמאס היא, כפי שאמרו רבים, מלחמת הציוויליזציה בברבריות. אלא שמסתבר שהמלחמה בברברים, כרוכה בפרדוקס מטריד – הברברים אינם בוחלים בדבר ואינם כפופים לשום דין. הם טובחים בחפים מפשע, משתמשים בילדים כמגן אנושי ומתחבאים במרתפי בתי החולים. המראות והסיפורים אינם מרפים גם כעבור שנתיים. ניסיון המלחמה הקשה שעברנו מלמד, שלא ניתן להילחם בברבריות בשיטות "תרבותיות". כדי להכות ולהשמיד את האויב הברברי, אין מנוס מלפעו

תורה ומצוות – חובה פורמלית וחובה מהותית למצוות התורה צד פורמלי וצד מהותי. ה"פורמליזם" מייצג את האופן שבו קבעה ההלכה כי יש לקיים את המצווה בפועל, בעוד ה"מהות" היא הטעם העומד מאחורי אופן זה, או המציאות הרוחנית והרעיונית שהמצווה מבקשת ליצור. כך למשל מצווה התורה (ויקרא כ"ג, מב–מג): בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִ

הרהורים הלכתיים על שותפות אזרחית במדינה היהודית במדינת ישראל השסועה והמקוטבת של שנת תשפ"ב, מתנהל ויכוח עתיק, כואב ורווי משברים על "זהותה היהודית של המדינה". ספר החוקים של מדינת ישראל מלא בחוקים המבקשים לשוות למדינה צביון יהודי, וענייני דת ומדינה הפכו להיות לשון המאזניים שעל פיה יישק דבר, הממליכה מלכים או מפילה קואליציות. הציר המארגן של רבים מפולמוסי דת ומדינה בישראל הוא הציר הדתי-חילוני. כאשר בקוטב האחד עומדים שומרי ההלכה ובקוטב השני מי שאינם רואים את עצמם כמחויבים לציוויה. ל

מודל עסקי לרבנות לאחרונה שוחחתי עם ראש ישיבת הסדר גדולה וידועה, ושאלתי אותו אודות הבחירות המקצועיות של בוגרי הישיבה לאחר סיום שנות ההסדר והלימודים בה. הרב נאנח אנחה של תסכול ואכזבה ומנה את בוגרי השיעורים האחרונים כרוכל – "יש בערך עשרה סטודנטים לרפואה ומספר דומה של מהנדסים. הרבה לומדים מדעי המחשב והמון בהייטק. אבל לא יותר מאחד או שניים במחזור נשארים בעולם הרבנות והחינוך". הישיבה המדוברת אינה חריגה ואינה מיוחדת. מחברים, שכנים וקולגות אני שומע קולות דומים, שאליהם מתלווה עוד עובד

בשנות עבודתי החינוכית, נפגשתי ושוחחתי עם לא  מעט "דתלשים". למרות השונות הברורה ביניהם, מצאתי בין רבים מהם מכנה משותף משמעותי. חלק גדול מהדתלשים שפגשתי, כלל אינם "דתלשים" – קשה לכנותם "דתיים לשעבר", משום שלמען האמת "דתיים" מעולם לא היו. מבחינת הזהות וההוויה הפנימית, הם הפכו מחילונים שומרי מצוות לחילונים שאינם שומרי מצוות. הבנת היסוד הזה היא בעיני שורש המהפכה החינוכית הנדרשת בציבור הדתי, החולק עולם רוחני ותרבותי עם העולם החילוני.  ילדים קטנים בעולם הדתי, חיים חיי תורה שלמים ומל