תורתך שעשועי

בשנות עבודתי החינוכית, נפגשתי ושוחחתי עם לא  מעט "דתלשים". למרות השונות הברורה ביניהם, מצאתי בין רבים מהם מכנה משותף משמעותי. חלק גדול מהדתלשים שפגשתי, כלל אינם "דתלשים" – קשה לכנותם "דתיים לשעבר", משום שלמען האמת "דתיים" מעולם לא היו. מבחינת הזהות וההוויה הפנימית, הם הפכו מחילונים שומרי מצוות לחילונים שאינם שומרי מצוות. הבנת היסוד הזה היא בעיני שורש המהפכה החינוכית הנדרשת בציבור הדתי, החולק עולם רוחני ותרבותי עם העולם החילוני. 

ילדים קטנים בעולם הדתי, חיים חיי תורה שלמים ומלאים,המשלבים "תורה ועבודה", כך שהתורה נוכחת בכל ענפי חייהם באופן מתמיד. הם שמחים לשמוע את סיפורי יוסף ואחיו לא פחות מאת אגדות האחים גרים, וקוראים בשקיקה של הארי פוטר את "כה עשו חכמינו". הם אוהבים את שירי התפילה כמו את שירי פרפר נחמד, ומציירים שופר, לולב ומצה באותה טבעיות שבה הם מציירים בית, פרח וילדה. הם לומדים ב"מפגש" על חג הפסח ויוצאים לחצר ובמקום "שוטרים וגנבים" משחקים ב"מצרים ועבריים". במשחקי הבוץ הם מכינים לבנים ועובדים בפרך, כשהם חוזרים הביתה הם מבקשים לצפות ב"נסיך מצרים". כשהם שרים באמבטיה הם מתאמנים על "מה נשתנה" וכשהם הולכים לישון הם מבקשים לשמוע את הדיסק של שירי החג. 

התורה של הרב אילעאי מדברת אליך? בואו נמסד את הקשר!

עם שיעור שבועי פיזי ודיגיטלי ועוד תכנים מיוחדים

להצטרפות לקהילת המנויים של תורה לבני אדם

לחצו כאן

חיי התורה הנפלאים הללו נמשכים בגיל הגן ובראשית ימי בית הספר. עד שיום אחד, יום מר ונמהר, הם ילמדו דבר נורא שעתיד להחריב את עולמם הרוחני. אי שם בין כתה ב' לכתה ה', הם ילמדו  ש"תורה היא דבר רציני!" ומאותו יום והלאה היא תלך ותאבד את כוחה בעולמם.היא כבר לא תהיה נוכחת במוסיקה שהם שומעים ולא תהיה הנושא של הסרטים שהם רואים, רוב הספרים שיקראו לא יהיו קשורים אליה וממשחקיהם היא תיעדר כליל. העיסוק בה יהפוך להיות רציני, מלאכותי ומאולץ. משהו שעושים "כי צריך", ולא כי אוהבים. משהו שנעשה הרבה בבית ספר, אך כמעט ולא בחופש. היא תהפוך מ"סיפור" ל"שיעור" ומהוויית חיים לעול מכביד. 

התורה שלנו "רצינית" ומצומצמת מדי. כשרוצים להנכיח אותה במרחב הדבר ייעשה תמיד על ידי "דבר תורה" מעייף או דף מקורות. לא ניגון, לא בדיחה, לא סרט ולא משחק. רצינות תהומית וכמעט לעולם לא שעשוע. אפילו במרחבי השעשועים והפנאי שלנו, כשמגיע החלק ה"תורני" כולם עוטים על עצמם ארשת רצינות ויודעים היטב שה"כיף" נגמר. 

תורה כזו אינה יכולה להתקיים. היא יוצרת אמנם חוקים ותודעה, אך לא מחוללת תרבות, זהות והוויה. היא משהו שאנחנו עושים, אך אינה מי שאנחנו. רוב הדתלשים שפגשתי, נפרדו מהתורה כמחוללת התרבות והזהות שלהם כבר בכיתה ג. ביום שבו לימדנו אותם שתורה זה דבר רציני. ושכחנו ש"לולא תורתך שעשועי, אז אבדתי בעניי..."

התורה של הרב אילעאי מדברת אליך? בואו נמסד את הקשר!

עם שיעור שבועי פיזי ודיגיטלי ועוד תכנים מיוחדים

להצטרפות לקהילת המנויים של תורה לבני אדם

לחצו כאן