להביא את נטפליקס לבית המדרש

מודל עסקי לרבנות

לאחרונה שוחחתי עם ראש ישיבת הסדר גדולה וידועה, ושאלתי אותו אודות הבחירות המקצועיות של בוגרי הישיבה לאחר סיום שנות ההסדר והלימודים בה. הרב נאנח אנחה של תסכול ואכזבה ומנה את בוגרי השיעורים האחרונים כרוכל – "יש בערך עשרה סטודנטים לרפואה ומספר דומה של מהנדסים. הרבה לומדים מדעי המחשב והמון בהייטק. אבל לא יותר מאחד או שניים במחזור נשארים בעולם הרבנות והחינוך". הישיבה המדוברת אינה חריגה ואינה מיוחדת. מחברים, שכנים וקולגות אני שומע קולות דומים, שאליהם מתלווה עוד עובדה מדאיגה – המיעוט שבוחר להישאר במרחבי החינוך והרבנות הם לא פעם, איך לומר בעדינות, הבחורים הפחות מוכשרים בכל שכבה. אלו שפתוחות בפניהן פחות אופציות בעולם התעסוקה והפרנסה הכללי. 

לא מדובר אמנם במחקר מהימן ותקף, אך לרושם הכללי הזה שותפים לא מעט חברים בעולם הישיבות והחינוך הדתי שאיתם שוחחתי על הנושא. הקושי לפרנס משפחה ברמה סבירה מעיסוק בחינוך ועוד יותר מכך מעיסוק ברבנות, משאיר את התחום לאחד משניים – או לחבר'ה מוכשרים פחות, שמרחב הבחירה שלהם מצומצם למדי, או לחבר'ה מאד אידיאליסטיים, לפעמים עד כדי ניתוק מהבנה של צרכים חומריים ואילוצי העולם הגשמי. השילוב הזה יוצר אופי בעייתי מאד של הדור הבא של הרבנים ואנשי החינוך. 

אמנם כבר הזהיר התנא ר' צדוק כי אין לעשות את דברי התורה "קרדום לחפור בהם" (אבות ד, ה) ובירושלמי שנינו "מה אני בחינם אף אתם בחינם" (נדרים ד, ג), ואפשר שעל יסוד מחשבה זו פשטה בעולם התפיסה כי תפקידי רבנות והוראת תורה ראויים להתקיים בלא שכר. אלא שכבר כתב ר' יוסף קארו כי פשט המנהג בקרב "כל חכמי ישראל... ליטול שכרם מן הציבור" (כסף משנה, הלכות ת"ת, ג, י) וכי בלא מודל עסקי הגון שיאפשר למלמדי התורה להתמסר לעבודתם תשתכח התורה ח"ו. 

לרבנות בישראל דרוש מודל עסקי חדש. מודל שיאפשר לצעירים מוכשרים ששוקלים את עתידם המקצועי, להביט אל האופק התעסוקתי שלהם ולראות פרנסה ברווח. מודל עסקי שכזה יאפשר עלייה ברמת לימוד התורה של צעירים ומבוגרים, פרטים וקהילות – הוא יאפשר לימוד ברמה גבוהה, כיאה לתחום שמוקדשים לו משאבים משמעותיים של זמן וקשב. להבדיל מלימוד שנעשה בהתנדבות, אחרי שעות העבודה, מאדם שלא יכול להקדיש לנושא את עיקר זמנו ומרצו. 

המודלים הקיימים

עד היום, היו נהוגים בעולם שלושה מודלים עסקיים לעולם הרבנות – 

1. המודל האמריקני – פילנתרופיה:

רבנים בארה"ב עם לפני הכל גייסי כספים. עוד לפני שהם נדרשים לדעת תורה והלכה, הם נדרשים לדעת לגייס משאבים למוסדותיהם. בהינתן ההפרדה הנוקשה בין דת ומדינה בארה"ב, הרבנות האמריקנית מושתתת על תרומות של נדבנים. בתרבות האמריקנית שמנוסה ומורגלת בפילנתרופיה לצרכי דת ורוח, יש לכך התכנות גדולה והיא מפרנסת ביד רחבה קהילות, מוסדות ורבנים. אלא שהיא מאלצת את הרב לא פעם למצוא את עצמו רודף אחרי ומתחנף לעשירי הקהילה, בהם הוא תלוי למחייתו. לא פעם מדת הקרבה לרב נגזרת מהיכולת הכלכלית. ורב שאינו סמוך על שולחנם של שועי הקהילה, לא יצליח להתקיים. 

2. המודל הישראלי הראשון – תקציבי ממשלה:

רבים מהרבנים בישראל מתוקצבים וממומנים מכספי מדינה. התקציבים הנדיבים הללו מאפשרים לקהילות רבות (בעיקר בישובים) להעסיק רב, והיא מאפשרת משרות רחבות לאלפי רבנים, כולל כותב שורות אלו. הצרה הגדולה במודל הזה היא שהוא יוצר פוליטיזציה מכוערת של עולם הרבנות. כמו כל משאב ממשלתי, גם תקציבי ותקני הרבנים מנוהלים בידי מפלגות ועסקנים, והופכים לא פעם לאתנן פוליטי. הרעיון שבו רב כפוף למרותם של פוליטיקאים, נדרש להתרפס בפניהם ולרצות אותם, עומד בסתירה מהותית למהותה של התורה והרבנות. ניסיונות רבים בעבר להעביר את הסמכות מהפוליטיקאים לקהילות העלו חרס – עוד לא נולד כנראה העסקן הפוליטי שיקדם מדיניות שתפחית את כוחו. 

3. המודל הישראל השני – התנדבות:

בהינתן העובדה שתקציבי הרבנות הישראלים מסורים לידי הפוליטיקאים, ישנן קהילות רבות שלא זוכות ליצוג פוליטי מספיק שמאפשר להן לקבל תקציבים אלו. קהילות שכאלו, אינן מקבלות תקצוב ממשלתי לרבנות ותכנים רוחניים, אך בהיעדר תרבות פילנתרופית כמקובל בארה"ב, גם אין מודל למימון אלטרנטיבי. קהילות כאלו בונות את לימוד התורה וחייהן הרוחניים על בסיס התנדבותי של חברי הקהילה – זה נותן שיעור בהתנדבות, וזו מלמדת תמורת סכום סמלי. מודל זה מרחיב אמנם את מעגל השותפות במיוחד בקהילות שיש בהן חברים וחברות מלומדים שיכולים לתת מענה לצרכים אלו, אך הוא אינו מאפשר התמסרות משמעות, התמקצעות ועשייה יומיומית. רבנות מבוססת התנדבות, היא רבנות חלקית ביותר וברמה גבוהה פחות בדרך כלל. 

למודל הזה מתלוות לא פעם כל מיני רעות חולות, של תרומות ותשלומים שאינם מסודרים ואינם מדווחים. כספים שניתנים ללא קבלה וחשבונית, שכן אין מדובר במערכת פרנסה ותשלום מוסדרת אלא בהתנדבות "עם כוכבית". זו בעיני המציאות הגרועה מכולם, משום שהיא הופכת את הרב לשילוב עצוב שבין קבצן לגנב. שמקבל את הכסף במעטפה או מתחת לשולחן – בלי תעריף קבוע ובלי מע"מ. 

התורה של הרב אילעאי מדברת אליך? בואו נמסד את הקשר!

עם שיעור שבועי פיזי ודיגיטלי ועוד תכנים מיוחדים

להצטרפות לקהילת המנויים של תורה לבני אדם

לחצו כאן

המהפכה בחיי הפנאי והרוח

דומה בעיני, שאת ההשראה לפתרון הבעיה ניתן לשאוב מהתבוננות בתחומי רוח ופנאי אחרים, ובתמורות שחלו בהם בשנים האחרונות. עד לפני שנים לא רבות היו אתרי הצפייה הישירה שכיחים ופופולאריים מאד. צרכנים רבים צפו בסדרות בחינם ברשת, אף שהדבר היה אסור על פי חוקי זכויות היוצרים. במהפכה שקטה ואיטית, תופעה זו כמעט חלפה מן העולם ואת מקומה תפסו פלטפורמות צפייה בתשלום. ל"נטפליקס" למשל, יש בישראל לפי ההערכות קרוב למיליון מנויים. מיליון משפחות ופרטים שמשלמים סכום הגון בכל חודש על הזכות לצפות בתוכן איכותי, ללא פרסומות. כך גם מנויי הפרימיום של "יוטיוב" ו"ספוטיפיי" ושאר דומיהם. אם לפני שלושים שנה איש כמעט לא היה מעלה בדעתו לשלם מאות שקלים בכל חודש על הזכות לשמוע מוסיקה או לצפות בטלוויזיה, הרי שכיום כולנו כמעט עושים זאת בהנאה גדולה. 

תהליך דומה קרה בתחום האימון הגופני. את "שעת כושר" בתכניות הבוקר והריצה בפארק בשעות הערב, החליפו חדרי כושר, מאמנים פרטיים וקבוצות ריצה. הציבור בישראל משלם סכומים גבוהים על בסיס קבוע עבור ההזדמנות לעשות פעילות גופנית. עיריות רבות מעמידות מתקני כושר בפארקים הציבוריים חינם אין כסף, אך הציבור משלם מאות שקלים בכל חודש עבור הזכות להשתמש במכשירים דומים בחדר כושר מסודר. גם דיאטה פעם היינו עושים באופן פרטי, אחרי עצה מהרופא או מהדיאטנית של קופת חולים, אך כיום פשטה בציבור הנכונות לשלם אלפי שקלים ל"אבא חטוב". 

מעמד הביניים הישראלי עבר מהפיכה תרבותית גדולה. הוא מוכן לשלם עבור צפייה בתוכן איכותי, אף שיש הרבה תוכן נגיש בחינם. הוא מוכן לשלם המון עבור אימון גופני או דיאטה, אף שניתן להתאמן גם ללא כל זה. הנכונות הזו משתלמת ומועילה לכל הצדדים. המנויים מאפשרים לחברות התוכן להעלות את הרמה של התכנים שהן מציעות, הן מאפשרות לצרכנים להשתחרר מהעול המעיק של הפרסומות ומהתערבותם של פוליטיקאים. 

זאת ועוד, מודל עסקי שמחייב תשלום מצד הצרכן או המשתמש, יוצר מחויבות גדולה יותר מצד הציבור – מי ששילם על מנוי לחדר כושר או על הנחיות לדיאטה יעשה מאמץ גדול יותר "להצדיק" את התשלום ולעמוד במשימה שלקח על עצמו.

"לא תהא כהנת כפונדקית" אמרו חז"ל ותבעו את עלבונה של מי שראויה לכבוד, אך אינו זוכה לכבוד שאחרות פחותות ממנה זוכות לה. מדוע תהא התורה פחותה מדיאטה או מסדרה בטלוויזיה?

דרוש לנו שינוי תרבותי עמוק. שינוי שבו מתרגל הציבור לשלם גם עבור תוכן תורני, גם עבור שיעור קבוע, גם עבור לימוד מעמיק. מציאות כזו תאפשר "מודל עסקי" לרבנות הישראלית – מודל שמשוחרר מחנופה לפילנתרופיה וחף משליטתם של פוליטיקאים. הוא יגביר את המחויבות של הלומדים ללימוד, יגביה את הרמה ויעמיק את הלימוד. 

בעומק העניין טמון יסוד רוחני-אמוני עמוק וחשוב – תורת ישראל תורת חיים היא. על מהות ההלכה והמצוות הוא בחיבור של חומר ורוח, של העולם הזה עם העולם הבא, של דבר ה' עם המציאות הארצית. החיבור הזה דורש רבנות מחוברת, פועלת ומתפרנסת. לא כזו שמתחנפת לעסקנים ולא כזו שרודפת אחרי תורמים. תורה שהציבור רודף אחריה, דורש אותה ומשלם עבורה. זה המודל הראוי לחיים של תורה במציאות המודרנית. 

התורה של הרב אילעאי מדברת אליך? בואו נמסד את הקשר!

עם שיעור שבועי פיזי ודיגיטלי ועוד תכנים מיוחדים

להצטרפות לקהילת המנויים של תורה לבני אדם

לחצו כאן